שבת, י"א טבת התשפ"ה

(לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה)


עַל־יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם וְאָהַבְתָּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו): וְאָהַבְתָּ – שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדֶיךָ וְכוּ’. וּכְשֶׁמְּקַיֵּם וְאָהַבְתָּ, עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה בְּלֹא יְגִיעָה וָטֹרַח, כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיח): קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וּקְרִיעַת יַם סוּף הָיָה עַל־יְדֵי זְכוּת אַבְרָהָם, בְּחִינַת וְאָהַבְתָּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר – דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. נִמְצָא כְּשֶׁהִגִּיעַ עֵת הַבֹּקֶר בְּחִינַת אַבְרָהָם, אֲזַי יָצָא מִקִּשּׁוּי לְקַל, כִּי עַד הַבֹּקֶר הָיָה קָשֶׁה לְפָנָיו קְרִיעַת יַם סוּף, נִמְצָא עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה אָחוּז בִּבְחִינַת וְאָהַבְתָּ, בְּחִינַת אַבְרָהָם, אֲזַי אֵין קָשִׁין לוֹ מְזוֹנוֹתָיו: