וְהוּא תָּמוּהַּ וְנִפְלָא מְאֹד, כִּי מַה הֵם דִּבְרֵי הָעָם שֵׁנִית, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם"; כִּי לֹא נִמְצָא בַּכָּתוּב שׁוּם מַעֲנֶה וּדְבָרִים שֶׁהֱשִׁיבוּהוּ הָעָם שֵׁנִית אַחַר מַעֲנֶה הָרִאשׁוֹן: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר וְכוּ'". וּמַה זֶּה שׁוּב "וַיַּגֵּד מֹשֶׂה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'". אַךְ דַּע, כִּי יִשְׂרָאֵל טָעֲנוּ וְאָמְרוּ עַל מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. עָנוּ הֵם: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה, כְּלוֹמַר, כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה’ אָנוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת, כִּי מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הַדִּבּוּר מִפִּי ה’ לַעֲשׂוֹת זֹאת הַמִּצְוָה, הֲרֵי אֵין שׁוּם בְּחִירָה, וַהֲרֵי אָנוּ מֻכְרָחִים בְּמַעֲשֵׂינוּ, וְזֶה: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ נַעֲשֶׂה בְּוַדַּאי, כִּי אֵין שׁוּם בְּחִירָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, מֵאַחַר שֶׁיָּצָא מִפִּי ה’. וְעַל זֶה נֶאֱמַר תֵּכֶף: וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה’ – שֶׁהֵשִׁיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טַעֲנַת יִשְׂרָאֵל, מִיָּד הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ – דַּיְקָא – בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ – דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁלֹּא אֲדַבֵּר הַדִּבְּרוֹת רַק עִמְּךָ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ, לֹא יִהְיֶה לְךָ וְכוּ’, וְכֵן כֻּלָּם, וְלֹא לְנֹכַח לְיִשְׂרָאֵל, וְהֵם רַק יִשְׁמְעוּ בְּדַבְּרִי עִמְּךָ, וְעַל־יְדֵי־ זֶה יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ הַבְּחִירָה לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה’. הַיְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה טָעַן אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה’, הַיְנוּ מַה שֶּׁטָּעֲנוּ הָעָם תְּחִלָּה, טָעַן הוּא עַתָּה אֶל ה’ עַל עַצְמוֹ, כִּי תִּקַּנְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הַבְּחִירָה, עַל יְדֵי שֶׁלֹּא תְּדַבֵּר רַק עִמִּי לְבַד, אֲבָל אֶת עַצְמִי לֹא תִּקַּנְתָּ, כִּי מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה לִי כֹּחַ הַבְּחִירָה מֵאַחַר שֶׁתְּדַבֵּר עִמִּי, וְזֶה: וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה’. הַיְנוּ מַה שֶּׁדִּבְּרוּ הָעָם וְטָעֲנוּ תְּחִלָּה, טָעַן הוּא עַתָּה אֶל ה’, כִּי מַה תְּהֵא עָלַי, כִּי לֹא יִהְיֶה לִי בְּחִירָה. הֱשִׁיבוֹ ה’: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְלֹא צִוָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק שְׁנֵי יָמִים, וּמֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ (שבת פז), וְכִוֵּן לְדַעַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כֵן הָיְתָה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה עַד שְׁלשָׁה יָמִים, וּבָזֶה הָיָה תָּלוּי בְּחִירַת מֹשֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה רַק אַחַר שְׁלשָׁה יָמִים כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת, וְאִם לֹא הָיָה מוֹסִיף יוֹם אֶחָד, לֹא הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא אָמַר לוֹ רַק שְׁנֵי יָמִים, וְהוּא הֵבִין מִדַּעְתּוֹ וּבָחַר לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְהוֹסִיף יוֹם אֶחָד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה, וּבָזֶה הָיָה תָּלוּי עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁל מֹשֶׁה בַּמֶּה שֶּׁהוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ:
