שבת, י"א טבת התשפ"ה

אַחַר כָּךְ נָסַע מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל לְבֵיתוֹ וְלֹא הָלַךְ לְבֵית אָבִיו, רַק לְבֵית זְקֵנוֹ אֲבִי אָבִיו הָרַב ר' יִצְחָק זַ"ל מִדַּאנְצִיג. וְאַחַר כָּךְ עָבַר שָׁם הָרַב ר' דָּוִד צְבִי חוֹתְנוֹ, וְסִפְּרוּ לוֹ עַל חֲתָנוֹ מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל כִּי נַעֲשָׂה חָסִיד. וְהָיוּ לָהֶם סְפֵקוֹת לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גֵּט פִּטּוּרִין, כִּי זוּגָתוֹ הָיְתָה מְרֻצָּה לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גֵּט, וְגַם אָבִיו הָרַב ר' נַפְתָּלִי הֶערְץ יָעַץ אוֹתָהּ לְקַבֵּל דַּיְקָא גֵּט פִּטּוּרִין. וְשָׁאַל רַבִּי דָּוִד צְבִי לֶערִינְט עֶר חָאטְשׁ [לוֹמֵד הוּא לְפָחוֹת], וַתַּעַן וַתֹּאמֶר שֶׁהוּא לוֹמֵד דַּוְקָא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, וְאָמַר אֵלֶיהָ כֵּיוָן שֶׁכֵּן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גֵּט. וַתֹּאמֶר אֵלָיו "וּמֵאַיִן אֶקַּח פַּרְנָסָה" וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בַּיי אַזוֹי אַמַאן וִוילְסְטוּ פַּרְנָסָה? מִיט דֶּער נָאז זָאלְסְטוּ אַקֶערִין אִין אִים גִּיבֶּען בְּרוֹיְט, [מִבַּעַל כָּזֶה אַתְּ רוֹצָה פַּרְנָסָה? עִם הָאַף תַּחַרְשִׁי וְתִּתְּנִי לוֹ פַּרְנָסָה] תִּקַּח מִדַּת מֶלַח וְתִמְכֹּר בַּשּׁוּק, וְאַתָּה תִתֵּן לוֹ פַּרְנָסָה. אַחַר כָּךְ נִתְפַּשְּׁרוּ שֶׁיִּסַּע לִפְרָקִים בִּשְׁבִיל מִסְחָר וְשֶׁלְּעֵת עַתָּה לֹא יִסַּע לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עַד חֲנֻכָּה, הַיְנוּ עַל זְמַנִּים הַקְּבוּעִים. וְהוּא הָיָה מֻכְרָח לְתַוֵּךְ עִמָּהֶם מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם.