דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל הָיָה לֵילֵךְ אַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח לְבִתּוֹ הַצַּדֶּקֶת אָדִיל, וְהִיא הָיְתָה מְכַבְּדַתּוּ בִּשְׁנֵי קְנֵיְידְלִיךְ כּוּפְתָּאוֹת]. וְהִיא הָיְתָה לָהּ צַעַר גִּדּוּל בָּנִים רַחֲמָנָא לִצְלַן. פַּעַם אַחַת אָמַר לָהּ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בִּשְׂכַר שְׁנֵי קְנֵידְלִיךְ יִהְיוּ לָךְ שְׁנֵי בָּנִים שֶׁהָעוֹלָם יְקַנְּאוּ אוֹתָךְ בָּהֶם. וְנִתְחָרְטָה כָּל יָמֶיהָ עַל שֶׁלֹּא נָתְנָה לוֹ יוֹתֵר, שֶׁאִלּוּ נָתְנָה לוֹ יוֹתֵר אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ יוֹתֵר בָּנִים:
