שבת, י"א טבת התשפ"ה

מוֹהֲרַנַ"ת אָמַר לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, בְּחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אִם יִהְיֶה לְךָ אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים הִתְבּוֹדְדוּת, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לְךָ שִׁנּוּי לְטוֹבָה. פַּעַם אַחַת אָמַר לְר' שְׁמוּאֵל מִטֶּעפְּלִיק עֶר מֵיינְט עֶר אִיז שׁוֹין פַארְטִיג, פַארְגֶעס נִיט אַז דִּי מִשְׁנָה זָאגְט [הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא כְּבָר מְסֻדָּר, אַל תִּשְׁכַּח שֶׁהַמִּשְׁנָה אוֹמֶרֶת] כָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים סוּרוֹ רַע. וְר' אֶפְרַיִם חֲתָנוֹ שָׁמַע זֹאת, וְנִכְנַס בְּלִבּוֹ מְאֹד לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, שֶׁחָמִיו הָר' שְׁמוּאֵל הַנַּ"ל הוּא זָקֵן, וְהוּא הָיָה רַךְ בְּשָׁנִים כַּמָּה הוּא צָרִיךְ לִירֹא מִזֶּה, כִּי הוּא גַּם כֵּן הָיָה עִסְקוֹ בְּתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים. וּפַעַם אַחַת מָצְאוּ לְר' אֶפְרַיִם בֶּן ר' נַפְתָּלִי הַנַּ"ל בְּעִיר קִיֶעב עַל הַיָּרִיד, כִּי מִסְחָרוֹ הָיָה עִם מַרְגָּלִיּוֹת וְעָסַק בְּהִתְבּוֹדְדוּת. כִּי הָיָה אָז בְּלִבּוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה בַּמֶּה הוּא עוֹסֵק עַתָּה, וְכִי זֶה הוּא הַתַּכְלִית, וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה בָּא לָעוֹלָם וְהָיָה עוֹמֵד בַּצַּד וּבוֹכֶה. וְשָׁאַל אוֹתוֹ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִפְּנֵי מָה בּוֹכֶה וְהֵשִׁיב לוֹ. אָמַר לוֹ וְכִי פֹּה הַמָּקוֹם לִבְכּוֹת, הוֹלְכִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁם תִּבְכֶּה. וְעָנָה לוֹ רַבִּי אֶפְרַיִם הַנַּ"ל שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁמַּגִּיעַ לְאָדָם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, צָרִיךְ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַשּׁוּק לְהִתְבּוֹדֵד, וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יֵלְכוּ מִמֶּנּוּ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה: