רביעי, ט"ז אייר התשפ"ה

פַּעַם אַחַת הָיָה הָר' נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין מְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ כָּל הַיּוֹם בַּעֲשִׂיַּת הַסֻּכָּה שֶׁל מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל, שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל אֵצֶל מוֹהֲרַנַ"ת. וּבְעֵת אֲכִילָה אָמַר הָר' נַחְמָן לְמוֹהֲרַנַ"ת שֶׁאִם מְיַגְּעִין אֶת עַצְמוֹ כָּל הַיּוֹם בַּעֲשִׂיַּת הַסֻּכָּה אֲזַי טוֹעֲמִין טַעַם אַחֵר בְּהַסֻּכָּה. וְאָמַר לוֹ מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל זֹאת לֹא טָעַמְתָּ עֲדַיִן לִצְעֹק כָּל הַיּוֹם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַטְעִימֵנוּ נָא טַעַם סֻכָּה, אֵיזֶה טַעַם שֶׁטּוֹעֲמִין אַחַר כָּךְ בְּ"הַסֻּכָּה":