שבת, י"א טבת התשפ"ה

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּשָׁבוּעוֹת אוֹ בַּחֲנֻכָּה, שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בְּעֵת שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַשֻּׁלְחָן עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וֶוער הָאט דָּאס אִין זִיךְ אַזַא עַזּוּת צוּ הָאבֶּען בַּיְי מַיְין טִישׁ אַ הִרְהוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְאָמַר, אִיךְ מֵיְין נִיט טְשֶׁערִינֶער, נִיט בְּרֶסְלֶבֶר, נִיט טֶעפְּלִיקֶר. [מִי יֵשׁ לוֹ בְּעַצְמוֹ עַזוּת כָּזוֹ בַּשֻׁלְחָן שֶׁלִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִרְהוּר, וְאָמַר אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לִבְנֵי טְשְׁהערִין, לֹא מִבְּרֶסְלֶב וְלֹא מִטֶּעפְּלִיק]. וְטִירָאוִויצֶער לֹא הִזְכִּיר. וְהֵבִינוּ מִי הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ. כִּי הָיָה שָׁם אֶחָד מִטִּירָאוִויצֶע שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ שְׁלוֹם בַּיִת כִּשְׁתֵּי שָׁנִים. וְתֵכֶף קָם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל מִן הַשֻּׁלְחָן וְנִכְנַס לְחַדְרוֹ. וְהָאִישׁ הַנַּ"ל עָמַד עַל הַפֶּתַח וּבָכָה הַרְבֵּה מְאֹד. וְגַם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּקְּשׁוּ מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בַּעֲדוֹ, וְהָאִישׁ הִבְטִיחַ שֶׁיַּעֲשֶׂה תֵּכֶף שָׁלוֹם עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ: