שבת, י"א טבת התשפ"ה

בִּבְרַסְלֶב הָיָה אִישׁ אֶחָד מְשֻׁגָּע וְדַרְכּוֹ הָיָה לִצְעֹק מַיְין זֵיידֶע הָאט גִּיהַאט טוֹיְזִינְט רֶענְדְלַאךְ [לִזְקֵנִי הָיוּ אֶלֶף רֶענְדְלִיךְ (סוּג מַטְבֵּעַ)] וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁיָּשַׁב מוֹהֲרַנַ"ת בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בָּא הַמְשֻׁגָּע הַנַּ"ל, וְהִתְחִיל לִצְעֹק כְּדַרְכּוֹ הַנַּ"ל, וּמֵחֲמַת זֶה נִתְבַּלְבֵּל הַשֻּׁלְחָן. וְאָז הִתְחִיל לְדַבֵּר מוֹהֲרַנַ"ת מֵהַמִּדְרָשׁ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ אוֹצַר שֶׁל מְשֻׁגָּעִים, וְהִזְכִּיר אָז מַאֲמַר הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁכָּל אֶחָד מֵחֲמַת הָעֲבֵרוֹת שֶׁלּוֹ הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מְשֻׁגָּע וְכַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה אַשְׁרֵי תְּמִימֵי, וּבְהַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמָם, אַךְ נִשְׁאֲרוּ בּוֹ נִיצוֹצֵי הַדַּעַת. וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: דִּי גַּאנְצֶע וֶועלְט אִיז מְשֻׁגָּע "אוּן אִיךְ אוֹיְךְ" נָאר אִיךְ הָאבּ גִּיקָאנְט אַ קְלָארִין [כָּל הָעוֹלָם מְשֻׁגָּע וְגַם אֲנִי, רַק הִכַּרְתִּי אֶחָד שָׁפוּי]. לְבַסּוֹף סִיֵּם, אַז פוּן אַ מְשֻׁגִּינֶעם קָאן וֶוערִין אַזַא שְׁמוּעֶס דַּארְף מֶען מְשֻׁגָּעִים אוֹיְךְ [אִם מִמְּשֻׁגָּע יְכוֹלָה לָצֵאת שִׂיחָה כָּזוֹ, צָרִיךְ גַּם מְשֻׁגָּעִים]: