פַּעַם אַחַת אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, אִם הָיָה לִי זוּגָתִי הָרִאשׁוֹנָה הָיִיתִי עוֹלֶה לַמָּרוֹם בְּאֶמְצַע הַיּוֹם בְּשׁוּק מֶעזְבּוּז לְעֵינֵי כֹּל וְלֹא כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה בַּמִּדְבָּר. וּפַעַם אַחַת אָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אִם הָיִיתִי יוֹדֵע גֹּדֶל הָעִנְיָן שֶׁל הַזִּוּוּג הָרִאשׁוֹן, הָיִיתִי אוֹמֵר קְרֶענְקִין זָאלְסְטוּ אוּן לֶעבִּין זָאלְסְטוּ [תֶּחֱלִי אֲבָל תִּחְיִי], כִּי זוּגָתוֹ הָיְתָה חוֹלָה זְמַן רַב: