שבת, י"א טבת התשפ"ה

מֵעִנְיַן הַמּוֹפְתִים, כִּי רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לִפְעָמִים רָאִינוּ מִמֶּנּוּ מוֹפְתִים בְּגָלוּי, אֲבָל מוֹהֲרַנַ"ת הִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִזֶּה, רַק לִפְעָמִים רָאִינוּ מִמֶּנּוּ מוֹפְתִים, וְאָמַר, שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ אֲשֶׁר כַּמָּה אֲנָשִׁים יַעַמְדוּ אֶצְלוֹ, הָיָה מְדַבֵּר עִם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בִּשְׁבִיל מוֹפְתִים. וּפַעַם אַחַת תָּבַע מֵאִישׁ אֶחָד בִּשְׁבִיל הַדְפָּסָה, וְרָצָה הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁיַּבְטִיחֵהוּ בִּשְׁבִיל זֶה בָּנִים, וְלֹא רָצָה מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתְחִיל לִסַּע זָרַק הָאִישׁ הַנַּ"ל אֶת הַמָּעוֹת לְמוֹהֲרַנַ"ת שֶׁיִּקַּח הַמָּעוֹת. וּפַעַם אַחַת עָמְדָה אִשָּׁה אַחַת עַל פֶּתַח מוֹהֲרַנַ"ת, וְלֹא נָתְנָה לוֹ לֵילֵךְ עַד שֶׁיַּבְטִיחַ לָהּ בָּנִים, וְהִבְטִיחַ לָהּ. אַחַר כָּךְ אָמַר עַתָּה אֲנִי מֻכְרָח לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ. וּפַעַם אַחַת בָּאוּ אֵלָיו נָשִׁים בִּשְׁבִיל בָּנִים, וְצָעַק מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל "הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי". אַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲרָטָה, הֲלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּנִיחוּתָא. וּפַעַם אַחַת נָסַע מוֹהֲרַנַ"ת זְצוּקַ"ל בַּדֶּרֶךְ, וּפָגְעוּ בּוֹ כְּלָבִים וְנָבְחוּ בְּקוֹל וְעָמַד עַל רַגְלָיו וְאָמַר, פַּעַם אַחַת פָּגְעוּ כְּלָבִים בְּרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל וְנָבְחוּ, וְהֵשִׁיב לָהֶם אִיךְ וֵוייס אִיךְ וֵוייס [אֲנִי יוֹדֵעַ אֲנִי יוֹדֵעַ]. וַאֲנִי אוֹמֵר לָהֶם אִיךְ וֵוייס נִיט, אִיךְ וֵוייס נִיט. וָואזֶשֶׁע וֶועט זַיין אַז אִיהר וֶועט שְׁרַייעֶן, וֶועל אִיךְ זִיךְ נָאךְ מֶער נִיט וִויסְן [אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה כְּבַר יִהְיֶה שֶׁאַתֶּם תִּצְעֲקוּ אֲנִי עוֹד יוֹתֵר לֹא אֵדַע] וְנִשְׁתְּקוּ: