שבת, י"א טבת התשפ"ה

דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל הָיָה בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל שֶׁאֲפִלּוּ לִפְנֵי חוֹתְנוֹ הָיָה מַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד. וּבְעֵת שֶׁנָּסַע חוֹתְנוֹ בַּחֹרֶף עַל הַנָּהָר הַנִּקְפָּא, וְרָאָה אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁהָלַךְ אֶל הַנָּהָר לַמּוֹט בְּיַחַד עִם הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים. וְסָבַר חוֹתְנוֹ שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד כְּלָל. וְהוּא הָיָה מַכְנִיס אוֹרֵחַ גָּדוֹל, וְכָל הַצַּדִּיקִים הָיוּ רְגִילִים לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ. וּפַעַם אַחַת נִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד, וְסִפֵּר לְפָנָיו צַעֲרוֹ שֶׁלָּקַח לְחָתָן נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, אֲבָל אֵינוֹ לוֹמֵד כְּלָל, וַאֲפִלּוּ הָעִבְרִי בְּוַדַּאי שָׁכַח. וְאָמַר הָאוֹרֵחַ שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ כֵּן, כִּי יָרֵא לְדַבֵּר עַל נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וְחוֹתְנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל הִתְוַכַּח אִתּוֹ, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ אִם כֵּן אֶתֵּן לוֹ לֵיְינֶען [לִקְרֹא] וְהִתְחִיל לְנַסּוֹת אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בְּהַמִּשְׁנָה: 'הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג' (בְּבָבָא קַמָּא כא:) וְהִתְחִיל רַבֵּנוּ זַ"ל וְאָמַר: 'הַכָּלֶב וְהַגָּדִי שֶׁקָּפָצוּ מַארְשׁ', וְנִתְבַּיֵּשׁ הָאוֹרֵחַ הַנַּ"ל מְאֹד. וַיֹּאמֶר לוֹ חוֹתְנוֹ הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֲפִלּוּ הָעִבְרִי שָׁכַח. וְעִם כָּל זֶה לֹא הִקְפִּיד עַל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לִפְנֵי חוֹתְנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה יָרֵא לַעֲשׂוֹת אֵיבָה וְשִׂנְאָה לְחוֹתְנוֹ עָלָיו. מֵחֲמַת שֶׁהוּא מִזֶּרַע הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. אֲבָל אַחַר כָּךְ פָּגַע בְּרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל תַּחַת כֹּתֶל הַבַּיִת בְּהַצְנֵעַ, שְׁאָלוֹ 'הֲיִתָּכֵן כָּזֹאת'? הֲלֹא אַתָּה נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְנֶכֶד רַבִּי נַחְמָן מֵהָארִידֶענְקָא! וְחוֹתֶנְכֶם פִּזֵּר לְנָדָן סַךְ רַב מֵחֲמַת הַיִּחוּס, וְאַתָּה לֹא תִּלְמֹד כְּלָל עַד שֶׁאֲפִלּוּ הָעִבְרִי שָׁכַחְתָּ. וּבְתוֹךְ אֵלּוּ הַדְּבָרִים נָתַן לוֹ שְׁנֵי פֶּעטְשׁ הַכָּאוֹת עַל הַלֶּחִי. וְרַבֵּנוּ זַ"ל בָּכָה הַרְבֵּה וְלֹא עָנָה אוֹתוֹ דָּבָר. וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָאִישׁ הַנַּ"ל נָסַע בַּדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ הַיַּעַר, וְשָׁמַע קוֹל צְעָקָה. וַיֹּאמֶר לְהַבַּעַל עֲגָלָה שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ, וְהִטּוּ אָזְנֵיהֶם וְשָׁמְעוּ שֶׁהוּא קוֹל אָדָם, וְהִטָּה הוּא אָזְנוֹ יוֹתֵר וְשָׁמַע שֶׁזֶּה קוֹל תְּפִלָּה. וְיָרַד הָאִישׁ מִן הָעֲגָלָה וְהָלַךְ אַחַר הַקּוֹל, וּבָא עַד מְקוֹם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל וּמְצָאוֹ מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין וְצוֹעֵק בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וּסְבִיבוֹ הָיָה כְּמוֹ נָהָר מִן הַדְּמָעוֹת וְהַבְּכִיוֹת, וְהִתְפַּלֵּל הַלְלוּיוֹת בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, וְנִתְבַּהֵל מְאֹד. וְהִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל סִיֵּם תְּפִלָּתוֹ. וְאָז הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּמְחֹל לוֹ עַל הַהַכָּאוֹת וְהַזִּלְזוּלִים. וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, שֶׁלֹּא יִמְחֹל לוֹ עַד שֶׁיַּבְטִיחַ לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יְפַרְסֵם הַדָּבָר כָּל יְמֵי חַיֵּי רַבֵּנוּ זַ"ל. אֲבָל זֹאת פָּעַל אֶצְלוֹ שֶׁיַּחֲזֹר אֶל חוֹתְנוֹ וְיֹאמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בִּדְבָרָיו, וְלֹא יַפְרִיד אוֹתוֹ מִדַּרְכּוֹ, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים פְּשָׁטִים עַל נֶכְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁהוּא הֶאֱרִיךְ יָמִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, סִפֵּר כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל לִפְנֵי הָרַב ר' חַיְיקִיל אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: