שבת, י"א טבת התשפ"ה

אֶחָד שָׁאַל אֶת הָר' גֵּרְשׁוֹן נֶכֶד הַמַּגִּיד מִטִירָאוִויצֶע זְצוּקַ"ל, סַפֵּר לִי אֵיזוֹ גַּדְלוּת מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁלֹשׁ דְּבָרִים: א. אִם הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּאֶחָד, אֲפִלּוּ מֵאֲחוֹרָיו, תֵּכֶף הָיָה מַרְגִּישׁ הָאִישׁ. ב. שֶׁכְּשֶׁפָּנָיו הָיָה לִפְעָמִים מְצֻפֶּה בִּזְבוּבִים וְלֹא נָשָׂא יָדָיו לְהַבְרִיחָם מֵעָלָיו, ג. פַּעַם אַחַת הוֹכִיחַ אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עַל שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְהָיָה קָשֶׁה לוֹ שֶׁהוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְכֹחוֹת גְּדוֹלוֹת, וְאָמַר לְרַבֵּנוּ זַ"ל דַאכְט זִיךְ אַז אִיךְ דַאוֶוען [נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל], וְאָמַר אֵלָיו רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל נִיט דַּאוִוינֶען אוּן מֵיְינֶען אָז מֶ'דַּאוִוינְט [לֹא לְהִתְפַּלֵּל וְלַחֲשֹׁב שֶׁמִּתְפַּלְּלִים], וְהָיָה קָשֶׁה לוֹ עוֹד יוֹתֵר. אַחַר כָּךְ לְעֵת עֶרֶב כְּשֶׁנִּכְנַס עִם רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לְבֵית הַמִּדְרָשׁ צִוָּה עָלָיו רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לִכְנֹס קֹדֶם, וְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל הָלַךְ אַחֲרָיו עַד מְקוֹם רַבֵּנוּ זַ"ל, וְהֻכְרַח אָז לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה סָמוּךְ לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל. וְנִתְפַּעֵל אָז מְאֹד מִתְּפִלַּת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל וְהִרְגִּישׁ אָז דְּבֵיקוּת, וְהֵבִין אָז שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְפַּלֵּל. פַּעַם אֶחָד רָצָה רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לִתֵּן לוֹ עֲשִׁירוּת וְלֹא רָצָה וְכוּ', כַּמּוּבָא בְּאוֹתוֹת וּמוֹפְתִים: