עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁל בִּתּוֹ מִרְיָם שֶׁנָּסַע רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ לְהָרַב לְוָואלְטְשְׁטִיק מֵחֲמַת כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָרַב. וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר הָרַב אֶת צַעֲרוֹ לִפְנֵי רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם רָעִים. וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל לַאֲנָשָׁיו בִּשְׁתִיקָה קְצָת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הָרַב בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אִיךְ וֵוייס אִיךְ וֵויְיס, דּוּ הָאסְט שְׁלֶעכְטִי אוֹיְגֶען, זָאלְסְט הָאבִּין גּוּטֶע אוֹיְגֶען וָואלְסְטוּ צוּ מִיר גִּיפָארִין אוֹיף חֲתֻנָּה, נִישְׁט אִיךְ צוּ דִּיר [אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ עֵינַיִם רָעוֹת, אִם הָיוּ לְךָ עֵינַיִם טוֹבוֹת הָיִיתָ נוֹסֵעַ אֵלַי לַחֲתֻנָּה וְלֹא אֲנִי אֵלֶיךָ]:
