שבת, י"א טבת התשפ"ה

דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בְּקַטְנוּתוֹ הָיָה בְּהַצְנֵעַ, וְהָיָה דַּרְכּוֹ לִתֵּן לְהַבַּעַל עֲגָלָה שֶׁל חוֹתְנוֹ אֵיזוֹ סְכוּם לִנְסֹעַ עִמּוֹ בְּכָל בֹּקֶר קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם בַּחֹרֶף עַל קֶבֶר (כִּמְדֻמַּנִי) שֶׁל רַבִּי יְשַׁעְיָה מִיַּאנָאוֶוע, וּבָא בַּחֲזָרָה עוֹד קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם עַד שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ חוֹתְנוֹ מְאוּמָה. פַּעַם אַחַת בָּא חוֹתְנוֹ וְרָאָה שֶׁהַסּוּסִים מְלֵאִים זֵעָה, וְהֵבִין שֶׁהֲלֹא דָּבָר הוּא, וְשָׁאַל לִמְשָׁרְתוֹ וְהֻכְרַח לְהַגִּיד לוֹ הָאֱמֶת: