ר' שִׁמְעוֹן בִּקֵּשׁ אֶת רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁיַּעְתִּיר עֲבוּר הַיֶּלֶד שֶׁלּוֹ (שֶׁהָיָה חוֹלֶה מְאֹד) שֶׁיִּתְרַפֵּא, וַאַדְמוֹ"ר זַ"ל לֹא עָנָה לוֹ כְּלָל. וְאַחַר כָּךְ בַּלַּיְלָה יָשְׁבָה אִשְׁתּוֹ אֵצֶל הָעֲרִיסָה שֶׁל הַיֶּלֶד וְהִתְפַּלְּלָה עַל הַיֶּלֶד כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים. וּבַבֹּקֶר בָּא ר' שִׁמְעוֹן אֶל רַבֵּנוּ זַ"ל, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ הֲרָאִיתָ (גֹּדֶל כֹּחַ הַתְּפִלָּה) שֶׁנֶּחְתַּם כְּבָר גְּזַר דִּינוֹ לָמוּת, וְהִיא בִּתְפִלָּתָהּ לֹא דַּי שֶׁפָּעֲלָה שֶׁיִּחְיֶה, אַף פָּעֲלָה שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים שֶׁהוֹעִילָה תְּפִלָּתָהּ שֶׁל אִשְׁתְּךָ שֶׁיִּתְרַפֵּא וְיִהְיֶה לוֹ אֲרִיכוּת יָמִים. וְכֵן הֲוָה שֶׁהַיֶּלֶד שָׁב לְאֵיתָנוֹ וְהֶאֱרִיךְ יָמִים הַרְבֵּה קָרוֹב לְמֵאָה שָׁנִים:
