שבת, י"א טבת התשפ"ה

אַחַר כָּךְ עָמַד פַּעַם אַחַת לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְרָצָה לִסַּע לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, אַךְ הָיָה יָרֵא מִפְּנֵי הַצִּוּוּי הַנַּ"ל, וְהָיָה מַר לוֹ מְאֹד. וְחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ הֲלֹא בְּסָמוּךְ בִּבְרַסְלֶב יוֹשֵׁב אִישׁ שֶׁיָּכוֹל לְהָאִיר לִי וַאֲנִי אֵינֶנִּי יָכוֹל לִנְסֹעַ אֵלָיו, וַיִּתְיָעֵץ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁכַּאֲשֶׁר יֹאכַל אָבִיו סְעֻדַּת הַצָּהֳרַיִם, בְּתוֹךְ כָּךְ יִסַּע לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, וְקֹדֶם סְעֻדַּת עַרְבִית יוּכַל לָבֹא בַּחֲזָרָה לְבֵיתוֹ וְלֹא יַרְגִּישׁ אָבִיו בָּזֶה כְּלָל. וְכֵן עָשָׂה, וְנָסַע. וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ יָרַד גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף כַּבִּיר, וּבְכֵן בָּא אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל בַּלַּיְלָה וְנִכְנַס אֶל רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, וַיְּסִפֵּר לְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אֶת כָּל הַמְּנִיעוֹת, וַיֹּאמֶר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אַז סִי אִיז גָּאר שְׁלֶעכְט צִיהְט מֶען זִיךְ צוּם אֱמֶת, וִוי אִיז פָארְט דֶּער אֱמֶת [כְּשֶׁזֶּה לְגַמְרֵי רַע מוֹשְׁכִים אֶת עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת, אֵיפֹה בְּכָל זֹאת הָאֱמֶת], וְאָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל כָּל הַתּוֹרָה קי"ב 'צֹהַר תַּעֲשֶׂה' וְכוּ'. וַיִּסַע לְבֵיתוֹ אֶל זְקֵנוֹ הָרַב ר' יִצְחָק הַנַּ"ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה הִנַּחְתָּ עַצְמְךָ עַל חַיֵּי אָבִיךָ, כִּי אָבִיו הָיָה לוֹ מֵחוֹשׁ שֶׁל חֳלִי מֵעַיִם רַחֲמָנָא לִצְלַן וְאָז מֵחֲמַת הַכַּעַס נִתְעוֹרֵר בּוֹ הֶחֳלִי מֵעַיִם הַנַּ"ל רַחֲמָנָא לִצְלַן: