לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרָיו בְּנֵי גִילוֹ טוֹבִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מִדָּה טוֹבָה לִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם וּלְהַחֲזִיק אֶת כָּל אָדָם טוֹב מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה ח"ו, אֵין זֶה עֲנָוָה, אַדְּרַבָּא זֶה גַּדְלוּת גָּדוֹל: שֶׁ’אֵין נָאֶה לוֹ שֶׁיַּעֲבֹד אֵיזֶה עֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק כָּל כָּךְ וַחֲבֵרָיו כְּבָר זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ’. כִּי בֶּאֱמֶת אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַמָּקוֹם, וּמִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא וּבְאֵיזֶה מְקוֹמוֹת נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו. כִּי אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ כְּלָל.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל, לְעִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם – וּסְפַרְתֶּם לְעַצְמְכֶם". כִּי כָּל הַבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לִסְפֹּר הַיָּמִים לְעַצְמוֹ דַּיְקָא וְאַל יַפִּיל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ כְּלָל ח"ו.
שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. הַיְנוּ שֶׁחָשַׁב תָּמִיד שֶׁהוּא רַק אֶחָד בָּעוֹלָם וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל. כִּי בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מְנִיעוֹת מֵרְשָׁעִים הָרוֹצִים לְמָנְעוֹ בְּכַמָּה הַסָּתוֹת וּפִתּוּיִים וְלֵיצָנוּת וְכוּ’ אוֹ בְּהִתְגָּרוּת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁמַּרְבִּין עָלָיו, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ גַּם־כֵּן לִפְעָמִים כַּמָּה מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת אֲפִלּוּ מֵחֲבֵרָיו וְאוֹהֲבָיו הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת.
וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בִּכְתָב, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִדַּעְתּוֹ, כִּי כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת כָּאֵלּוּ צְרִיכִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ"ל בִּבְחִינַת: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ כְּלָל בִּבְחִינַת: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם – לְעַצְמְכֶם" כַּנַּ"ל, וּלְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, אֲפִלּוּ בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל. וְגַם אִם עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד.
וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם כְּלָל, שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע וְגַם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֲלָפִים מַדְרֵגוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא רָאָה מֵהֶם יְגִיעוֹת כָּאֵלֶּה וְהוּא הִתְיַגַּע כָּל כָּךְ וְלֹא זָכָה לָזֶה וְהוּא בַּעֲנִיּוּת וּבְשִׁפְלוּת גָּדוֹל בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בַּמַּה שֶּׁיּוּכַל. וְכָל נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמַּרְוִיחַ לִפְעָמִים יִהְיֶה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹד וְיוֹדֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ לִזְכּוֹת לָזֶה עַל כָּל פָּנִים. וּמָה אִכְפַּת לֵיהּ מַה שֶּׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל וְטוֹב מִמֶּנּוּ!? – "טוֹב ה’ לַכֹּל".
וְכַמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם (סיפורי מעשיות ט’) שֶׁהָיָה רָגִיל לְהָשִׁיב עַל שֶׁשָּׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחֲבֵרוֹ לוֹקֵחַ מִקָּח גָּדוֹל יוֹתֵר בְּעַד מְלַאכְתּוֹ וְהֵשִׁיב: "מָה אִכְפַּת לִי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי", וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ וְשָׂמֵחַ מְאֹד בִּמְלַאכְתּוֹ אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּשְׁלֵמוּת הָרָאוּי, וְגַם בִּמְעַט הָרֶוַח שֶׁהִרְוִיחַ מִיָּד לְיָד אַחֲרֵי עָמָל וִיגִיעָה רַבָּה, וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל כַּנַּ"ל. (שָׁם אוֹת י"א)
