מֵעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לְהָאָדָם, מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵידַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לֵידַע בְּזֶה הָעוֹלָם הֵיכָן הוּא עוֹמֵד וְאוֹחֵז וְזֶה עִקַּר בְּחִירָתוֹ וְנִסְיוֹנוֹ, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה לְהַאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין שׁוּם תְּנוּעָה טוֹבָה שֶׁלּוֹ נֶאֱבֶדֶת ח"ו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל. (עַיֵּן אֱמוּנָה אוֹת ק"א)
