עוֹד עֵצָה לָזֶה: שֶׁיְּשַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ וְיָגִיל וְיָשִׂישׂ בִּנְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה, בַּמֶּה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וּלְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁי אֱמֶת הַמּוֹלִיכִין וּמַדְרִיכִין אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה טוֹבָה לָנֶצַח. וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת הוּא מְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הַמְּנִיעוֹת וְכוּ’ שֶׁבְּכָל דַּרְגָּא. (שָׁם)
