שבת, י"א טבת התשפ"ה

כָּל מַעֲשֵׂה הָאָדָם הֵם בִּזְמַן וּבְמָקוֹם וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמָּקוֹם וְשָׁם כֻּלּוֹ טוֹב וְאֵין שָׁם אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא כְּלָל וְשָׁם נִמְתָּק הַכֹּל.


וְזֶה בְּחִינַת: "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְכוּ’ יָמִים יוּצָרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם". הַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם מָקוֹם וּזְמַן לִבְרֹחַ וּלְהִתְיָאֵשׁ ח"ו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם אֶצְלוֹ וְהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת וְהַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְכֵן לְעִנְיַן הַזְּמַן.


וְעַל כֵּן בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם יְכוֹלִין לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמָּקוֹם בִּכְלָלוֹ וְכֵן הַזְּמַן בִּכְלָלוֹ הַכֹּל הוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן. (שָׁם אוֹת ט"ו)