הַצַּדִּיק נִקְרָא תָּמָר, בְּחִינַת: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח", כִּי תָּמָ"ר לְשׁוֹן תְּמוּרָ"ה, כִּי הַצַּדִּיק מֵמִיר וּמַחֲלִיף הַכֹּל לְטוֹבָה וְכָל הַקִּטְרוּגִים מְהַפֵּךְ אוֹתָם לִזְכוּת. בִּבְחִינַת: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף" – "מִנִּי אֶלֶף" דַּיְקָא, שֶׁדַּיְקָא מִנִּי אֶלֶף הַמְקַטְרְגִים נַעֲשֶׂה הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ. כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּים הַמְקַטְרְגִים יוֹתֵר הוּא מַמְלִיץ עַל־יְדֵי־זֶה לְטוֹב יוֹתֵר, עַל שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מוֹצֵא בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, כִּי כָּל אֵלּוּ הַמְקַטְרְגִים עַל הָאָדָם הֵם בְּעַצְמָם אוֹתָם שֶׁהֵסִיתוּ אוֹתוֹ לַחֲטֹא כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: ‘הוּא הַמֵּסִית הוּא הַמְקַטְרֵג’.
וְעַל כֵּן כְּשֶׁמִּתְרַבִּים ח"ו, הַמְקַטְרְגִים מְאֹד, אֲזַי עוֹמֵד הַמַּלְאָךְ הַמֵּלִיץ וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לִזְכוּת דַּיְקָא, כִּי טוֹעֵן: ‘הֲלֹא אַדְּרַבָּא, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מְקַטְרְגִים הַרְבֵּה כָּל כָּךְ אִם כֵּן הָיָה לוֹ יְצָרִין רָעִין וּמְסִיתִין הַרְבֵּה. וְאִם כֵּן אַדְּרַבָּא, הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל אֵיךְ הִתְחַזֵּק אִישׁ כָּזֶה נֶגֶד מְסִיתִים הַרְבֵּה כָּל כָּךְ לַחֲטֹף אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁל אֵיזֶה מִצְוָה שֶׁעָשָׂה’. וְזֶה בְּחִינַת: ‘מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף’ דַּיְקָא, שֶׁדַּיְקָא מִנִּי אֶלֶף הַמְקַטְרְגִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא מַמְלִיץ עָלָיו. ‘כִּי אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ כָּל כָּךְ בַּמֶּה שֶּׁחָטָא כָּל כָּךְ מֵאַחַר שֶׁהָיָה לוֹ מְסִיתִים רַבִּים כָּאֵלֶה. אַדְּרַבָּא, זֶהוּ חִדּוּשׁ נִפְלָא אֵיךְ הִתְגַבֵּר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה טוֹב בְּעָלְמָא מֵאַחַר שֶׁעָמְדוּ עָלָיו חֲיָלוֹת רַבּוֹת כָּאֵלּוּ’, וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה נִקְרָא תָּמָר, שֶׁמֵּמִיר וּמַחֲלִיף הַקִּטְרוּגִים לִזְכוּת הַנַּ"ל. (שָׁם אוֹת ט"ו)
