שבת, י"א טבת התשפ"ה

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁיִּזְכֶּה לְהִשָּׁאֵר קַיָּם עַל מַעֲמָדוֹ לְעוֹלָם וְלֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת ח"ו, לֹא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, הוּא: עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא תְּפִלָּה. (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, שָׁם אוֹת ב’ וְעַיֵּן הִתְבּוֹדְדוּת אוֹת ל"ב ל"ג ל"ד ל"ה)