צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, אַף אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ הַמְרֻבִּים מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, כִּי בְּוַדַּאי לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ אַף אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר. הֶעָבָר אַיִן וְהָעִקָּר מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא יַעֲשֶׂה עוֹד.
וְיִהְיֶה "שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה" עַל כָּל פָּנִים, הֵן בְּמַעֲשֶׂה הֵן בְּמַּחֲשָׁבָה. כִּי גַּם הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ הוּא גַּם כֵּן עֲשִׂיָּה, כִּי גַּם בְּ"עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה" יֵשׁ מַחֲשָׁבָה וְצָרִיךְ לִהְיוֹת ‘שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה’ בְּמַּעֲשֶׂה וּבְמַּחֲשָׁבָה, כנ"ל. וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ מִמֵּילָא אַל יָחוּשׁ וְאַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל.
וְדַע, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו (כָּל זֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל), כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת וְהַבְּחִינוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה בָּהֶם מִקֹּדֶם וְעַכְשָׁו הוּא פּוֹנֶה עֹרֶף מֵהֶם וְכוֹפֶה יִצְרוֹ לִבְלִי לַעֲשׂוֹת עוֹד מַה שֶּׁעָשָׂה הֵן בְּמַעֲשֶׂה הֵן בְּמַחֲשָׁבָה, כנ"ל, וְזֶהוּ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. (שָׁם).
