שבת, י"א טבת התשפ"ה

עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הקב"ה הוּא: שֶׁגַּם הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד גַּם הֵם יִתְקָרְבוּ לַעֲבוֹדָתוֹ, וּבָזֶה נִתְיַקֵּר וְנִתְעַלֶּה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.


עַל כֵּן, אֵין לָאָדָם לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִלְּהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֵק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי חֲטָאָיו הַמְרֻבִּים אַף שֶׁהִרְבָּה לַעֲשׂוֹת רַע ח"ו. כִּי אַדְּרַבָּא, מִמֶּנּוּ דַּיְקָא יִתְעַלֶּה וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל.


אֲבָל עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר. (שָׁם י)