לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם מְאֹד וְנִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הָאֱמֶת, כִּי יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת שֶׁפָּגַם וְקִלְקֵל מְאֹד, וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא וְעַל כֵּן מִתְיָאֵשׁ בְּעַצְמוֹ לְגַמְרֵי, אֲבָל בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק מֵהָאֱמֶת כָּזֶה וְכוּ’. (עַיֵּן אֱמֶת אוֹת כ"ז וְע"ש עוֹד אוֹת ל)
