שבת, י"א טבת התשפ"ה

גַּם עַצְבוּת מַזִּיק מְאֹד וְנוֹתֵן כֹּחַ לְהַיֵּצֶר הָרָע. עַל כֵּן צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ בְּכָל דַּרְכֵי הָעֵצוֹת (הַמְבֹאָרִים בִּמְקוֹמָם), כִּי עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי חֶדְוַת ה’ הִיא מָעֻזְּכֶם". (שָׁם)