שבת, י"א טבת התשפ"ה

יֵשׁ שֶׁיְּכוֹלִים לִטְעוֹת, מֵאַחַר שֶׁרוֹאִים עֹצֶם רִחוּקָם מֵהָאוֹר, עַל כֵּן יָכוֹל לִפֹּל עֲלֵיהֶם עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה ח"ו, שֶׁהוּא מַזִּיק מְאֹד בְּיוֹתֵר מִן הַכֹּל כַּיָּדוּעַ. עַל כֵּן מִי שֶׁחָס עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאֶה וּמֵבִין עֹצֶם הִתְרַחֲקוּת הָאוֹר מִמֶּנּוּ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יָגִיל וְיִשְׂמַח מְאֹד, כִּי הֲלֹא אַף־עַל־ פִּי־כֵן הוּא רוֹאֶה שֶׁהָאוֹר אֶצְלוֹ מַמָּשׁ.


כִּי הֲלֹא אַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ מַדְלִיקִים אוֹר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה בְּבֵיתֵנוּ מַמָּשׁ. וְכֵן הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם אוֹרוֹת נִשְׂגָּבִין מְאֹד וְאָנוּ מַנִּיחִין אוֹתָם עַל זְרוֹעֵנוּ וְעַל רֹאשֵׁינוּ, הֲיֵשׁ הִתְקָרְבוּת יוֹתֵר מִזֶּה?. וְאִם שֶׁאָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֲדַיִן אוֹר הַתְּפִלִּין רָחוֹק מֵאִתָּנוּ מְאֹד, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ שִׂמְחָתֵנוּ שֶׁמְּרַפְּאִים אוֹתָנוּ בִּרְפוּאוֹת יְקָרִים וְנִפְלָאִים כָּאֵלֶּה הַבָּאִים מִמֶּרְחָק גָּדוֹל כָּל כָּךְ, וּבָזֶה יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה גְּדוֹלָה, כִּי בְּוַדַּאי יוֹצִיאֵנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל צָרוֹתֵינוּ וִיקָרְבֵנוּ אֵלָיו בְּרַחֲמִים.


וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל עֵת אוֹרוֹת רְחוֹקִים וְנִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם אֶצְלֵנוּ מַמָּשׁ, וְאִם עֲדַיִן אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם, אַדְּרַבָּא, כָּל זֶה צָרִיךְ לֵידַע שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין וּמַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה וְכוּ’ וְכוּ’. כִּי צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע שֶׁעֲדַיִן הָאוֹר רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאֹד אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאוֹר הָרָחוֹק הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה הוּא אֶצְלִי וּבְבֵיתִי מַמָּשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה עַל תֹּקֶף הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ בְּכָל הַיָּמִים טוֹבִים וְהַכֹּל כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי־זֶה לְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד, בִּבְחִינַת זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו וְכוּ’ וְלִהְיוֹת בָּטוּחַ וְחָזָק שֶׁכְּמוֹ שֶׁגָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, לַעֲשׂוֹת לָנוּ נִסִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁזָּכִינוּ לְאוֹרוֹת נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה הַבָּאִים מִמֶּרְחָק מְאֹד מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, כְּדֵי לְרַפְּאוֹת תַּחֲלוּאֵי נַפְשׁוֹתֵינוּ, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ בְּטוּחִים בְּבִטָּחוֹן חָזָק שֶׁבְּוַדַּאי יוֹשִׁיעֵנוּ בְּרַחֲמָיו וְיוֹסִיף, לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ נִסִּים חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת וְיִגְמֹר מַה שֶּׁהִתְחִיל כִּי דְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'". (שָׁם אוֹת י"א)