שבת, י"א טבת התשפ"ה

עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת וְהַבְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה שֶׁל תְּשׁוּבָה, הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה. לְהַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם אֶחָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן וּבְכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ – אוֹר וָחֹשֶׁךְ, לַיְלָה וָיוֹם, חֻרְבָּן וּבִנְיָן – יְקַשֵּׁר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה בַּנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה, וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה שֶׁלֹּא יְהֵא נֶאֱבָד שׁוּם יוֹם מִימֵי חַיָּיו וּבְכָל יוֹם יִזְכֶּה לִמְצֹא הָאֲבֵדוֹת הַשַׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. (שָׁם אוֹת ט"ו)