אָסוּר לְאָדָם לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ ח"ו, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל ח"ו, וּמֻנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, כִּי גַּם מִשָּׁם יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, אֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם צַדִּיק, כִּי אִם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ זֶה הַכֹּחַ שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת וּלְהָרִים אֶת אֵלּוּ שֶׁנָּפְלוּ מְאֹד מְאֹד, לְחַזְּקָם וּלְאַמְּצָם לְעוֹרְרָם וְלַהֲקִיצָם, וּלְגַלּוֹת לָהֶם כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּם וְעִמָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
וְכֵן לְהֵפֶךְ, צָרִיךְ הַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לְאֵלּוּ שֶׁהֵם בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, שֶׁעֲדַיִן אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "מֶה חָמִיתָ מַה פִּשְׁפַּשְׁתָּ" וְכוּ’. (שָׁם ז)
