מַה שֶּׁרֹב בְּנֵי אָדָם טוֹעִים בְּעַצְמָם וְסוֹבְרִים שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וְקָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב אֶל ה’ לִהְיוֹת אִישׁ צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שְׁאָר צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים כְּמַרְגָּלָא בְּפוּמָא דְּאִינְשִׁי (כמורגל בפה האנשים) לוֹמַר, כְּשֶׁמְּסַפְּרִין מֵאִישׁ צַדִּיק אוֹ מֵאִישׁ כָּשֵׁר וְיָרֵא בֶּאֱמֶת וּמַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה גַּם כֵּן לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, אַךְ אַחַר־כָּךְ תֵּכֶף אוֹמְרִים: ‘מִי יָכוֹל לְהִתְדַּמּוֹת לְזֶה הָאִישׁ צַדִּיק וְכוּ’ כִּי הָיָה נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה מִנְּעוּרָיו’. כְּאִלּוּ צִדְקַת הַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים הוּא רַק מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִתּוֹלַדְתָם. אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן.
כִּי עִקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק הוּא רַק עַל יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְהִתְגַּבֵּר וְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וְלֹא הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִפֹּל בְּשׁוּם אֹפֶן, וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה. וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם, כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ ז"ל: כֶּתֶר שֵׁם טוֹב מֻנָּח וְכוּ’.
וּבֶאֱמֶת עִנְיַן הַטָּעוּת הַזֶּה שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וּמֵחֲמַת זֶה אֵינָם מִתְגַּבְּרִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת "הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת" שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַחִלּוּף, שֶׁנֶּחֱלַף הַבֶּן מֶלֶךְ לְבֶן הָעֶבֶד כַּמְבֹאָר בְּ"סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת", שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל וְהָלַךְ בִּדְרָכִים לֹא טוֹבִים, עַד שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ אוֹ בֶּן הָעֶבֶד.
כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְרָט בְּתֹקֶף סוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, שֶׁהִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְיָאֲשִׁין אֶת עַצְמָן כְּאִלּוּ נַפְשָׁם אֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכָל זֶה הוּא רַק פִּתּוּי הַיֵּצֶר. כִּי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה וִיקָרָה מְאֹד מְאֹד וְכֻלָּם הֵם בְּחִינַת בְּנֵי מְלָכִים וִיכוֹלִים לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת מְאֹד כְּמוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כִּי גַּם עֲלֵיהֶם עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה. אַךְ הָיוּ מַשְׂכִּילִים לִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַטְעוֹת אוֹתָם וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ מְאֹד עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ – אַשְׁרֵי לָהֶם. וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". (הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַשַּׁחַר הֲלָכָה ג’ אוֹת ו’)
