שבת, י"א טבת התשפ"ה

"כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה’ וַאֲדוֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹקִים" (תְּהִלִּים קל"ה).


דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי". "אֲנִי יָדַעְתִּי" דַּיְקָא, כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִיּוֹם לְיוֹם לְפִי מַה שֶּׁמַּזְרִיחַ לוֹ וּמִתְנוֹצֵץ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ לְיוֹם שֵׁנִי הַזְּרִיחָה וְהַהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֶתְמוֹל. וְעַל־כֵּן אָמַר: "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי", "אֲנִי יָדַעְתִּי" דַּיְקָא. כִּי אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל.


וְאָמַר: שֶׁמַּה שֶּׁכָּתוּב אַחֲרָיו: "כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה’ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ" וְכוּ’ הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְרָחוֹק לְגַמְרֵי מִשֶּׁבַח "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי". כִּי כַּוָּנָתוֹ בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי" אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר כְּלָל, וְהוּא גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְסַפֵּר, רַק אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (א קג:): "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ" – ‘כָּל חַד לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ’ [כל אחד כפי שמשער בליבו] (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר)