עַל הַמְבַלִּים זְמַן בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת וּמַאֲרִיכִין בְּבֵית הַכִּסֵּא, הִקְפִּיד מְאֹד מְאֹד. וְהִתְלוֹצֵץ מֵאוֹתָן הָאֲנָשִׁים מְאֹד וְהֶאֱרִיךְ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה.
וְהַכְּלָל: ‘כִּי לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת’ (בְּרָכוֹת כה:) וְאֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר יוֹתֵר מִן הַדִּין, וְעַל־פִּי הַדִּין הָאִסּוּר הוּא רַק כְּשֶׁנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא (שָׁם כג.): ‘הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל’, ‘הַנִּצְרָךְ’ דַּיְקָא. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ יֵשׁ גַּם־כֵּן דִּינִים בָּזֶה בְּדִיעֲבַד וּבִשְׁעַת הַדְּחַק כַּמּוּבָא בְּ"שֻׁלְחָן־עָרוּךְ" (אֹרַח חַיִּים) סִימָן צ"ב ע"ש בְּמָגֵן אַבְרָהָם שֶׁהָרִי"ף (בְּרָכוֹת י"ד.) מַתִּיר לְכַתְּחִלָּה בְּיָכוֹל לַעֲמֹד עַצְמוֹ עַד פַּרְסָה וְכוּ’.
נִמְצָא שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לִנְקָבָיו מַמָּשׁ, אֵין צָרִיךְ לְהַחְמִיר וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ מִתּוֹרָה וּתְפִלָּה בְּחִנָּם, מֵחֲמַת חֲשָׁשׁוֹת וְחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן בְּעָלְמָא. רַק טוֹב לְהִתְפַּלֵּל בַּבֹּקֶר תֵּכֶף אַחֵר עֲמִידָתוֹ מִמִּטָּתוֹ. אִם אֶפְשָׁר בְּקַל לִפְנוֹת – אֶפְשָׁר וְאִם לָאו – לָאו, וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ. וַאֲפִלּוּ אִם חוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו, לֹא יַשְׁגִּיחַ וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל.
גַּם אֵין צְרִיכִין לְהַאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא, כִּי הוּא מַזִּיק מְאֹד לִבְרִיאוּת הַגּוּף, וְכַמָּה חֳלָאִים בָּאִים מִזֶּה בִּפְרָט בְּבֵית־הַכִּסֵּא שֶׁלָּנוּ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת תּוֹלֶה בָּהֶם וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית־הַכִּסֵּא מַזִּיק מְאֹד מְאֹד בִּפְרָט הַחֹלִי הַיָּדוּעַ (שֶׁקּוֹרִין מוֹרִידִין) (טְחוֹרִים) בָּא מִזֶּה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מִלְּהַאֲרִיךְ בְּבֵית־הַכִּסֵּא. וְאֵין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת (נט) וּמָרָה שְׁחוֹרָה בָּזֶה, כִּי לֹא נֶאֱמַר כְּלָל בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ.
וְהוּא עַצְמוֹ הָיָה גַּם־כֵּן בְּזֹאת הַטָּעוּת מִקֹּדֶם, וְהָיָה עוֹשֶׂה דְּבָרִים זָרִים מְאֹד בִּשְׁבִיל נְקִיּוּת, וְכִמְעַט שֶׁבָּא לִידֵי סַכָּנָה עַל־יְדֵי־זֶה, וְגַם לֹא נִמְלַט מֵחֳלָאִים רַחֲמָנָא לִצְלָן עַל־יְדֵי־זֶה. וְעַתָּה הוּא יוֹדֵעַ וְאוֹמֵר: שֶׁהַכֹּל שִׁגָּעוֹן וְחָלִילָה לְבַלּוֹת זְמַן הַיָּקָר עַל זֶה.
וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף נָקִי לְגַמְרֵי וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּתוֹכוֹ כְּלוּם. כִּי הֲלֹא אֲפִלּוּ מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו גַּם בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא אָכַל מִקֹּדֶם כַּמָּה יָמִים, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קְצָת בְּהַגּוּף.
וְאָמַר: שֶׁדָּבָר גָּדוֹל הוּא אֶצְלוֹ שֶׁדִּבֵּר מֵעִנְיָן זֶה, כִּי יוֹצֵא מִזֶּה דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לְבַלּוֹת זְמַן בִּשְׁבִיל זֶה וְשֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ שָׁם. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים הוּא מֻכְרָח לְהַאֲרִיךְ, טוֹב לָצֵאת וְלַחֲזֹר מִלֵּישֵׁב הַרְבֵּה שָׁם.
