שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה מָעוֹ"ת רָאשֵׁי־תֵּבוֹת וְכוּ’ (בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן סִימָן ר"ד). וְסִפֵּר מִקֹּדֶם מַעֲשֶׂה:
מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים בְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת וְהָיָה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְהִתְקַשְּׁרוּת גָּדוֹל.
פַּעַם אַחַת, רָאָה אֶחָד מֵהֶם בַּחֲבֵרוֹ שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר קְצָת וְעָשָׂה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן. וְחָשַׁב: ‘מִקְרֶה הוּא’. אַחַר־כָּךְ רָאָה אוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה דָּבָר גָּרוּעַ יוֹתֵר, שֶׁעָבַר עֲבֵרָה מַמָּשׁ, וְאָז נִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ וְהִפְרִיד עַצְמוֹ מֵאִתּוֹ. אַחַר־כָּךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִּים כְּשֶׁיָּרְדוּ מֵעַל שֻׁלְחָן חוֹתְנָם, שְׁנֵיהֶם, הִתְחִיל זֶה שֶׁעָבַר הָעֲבֵרָה כַּנַּ"ל לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה עָשִׁיר גָּדוֹל. וְהַשֵּׁנִי הַנַּ"ל נַעֲשָׂה עָנִי גָּדוֹל. וְהָיָה זֶה בְּדַעְתּוֹ מִתְרַעֵם תָּמִיד עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: ‘הֲלֹא אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁזֶּה עָבַר עֲבֵרָה וּמַדּוּעַ יִתְּנוּ לוֹ גְּדֻלָּה כָּל־כָּךְ?’.
פַּעַם אַחַת רָאָה בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים כַּת אַחַת וּמַשְׁמִיעִין קוֹל וּמְקַשְׁקְשִׁין בְּמָעוֹת הַרְבֵּה, וְנִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. וְאָמְרוּ לוֹ: "אַל תִּגַּע בְּזֶה הַמָּעוֹת כִּי זֶה שַׁיָּךְ לָאִישׁ הַנַּ"ל", הַיְנוּ לַחֲבֵרוֹ הנ"ל. אָמַר: ‘עַכְשָׁו הִגִּיע הָעֵת לִשְׁאֹל’. וְשָׁאַל אוֹתָם: "מַדּוּעַ יַגִּיעַ לוֹ מָעוֹת? הֲלֹא בְּעֵינַי רָאִיתִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה", הֵשִׁיבוּ לוֹ: מִיּוֹם שֶׁיְּרַדְתֶּם שְׁנֵיכֶם מֵעַל שֻׁלְחַן חוֹתֶנְכֶם, מֵאָז חֲבֵרְךָ קָבַע עִתִּים לַתּוֹרָה וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ חֹק וְלֹא יַעֲבֹר לִלְמֹד בְּכָל יוֹם כָּךְ וְכָךְ. אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן נוֹתְנִין לַחֲבֵרְךָ מָעוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה. כִּי ‘עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוֹת וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה’ (סוֹטָה כא.). ו’ְאֵין עֲ’בֵרָה מְ’כַבָּה תּ’וֹרָה רָאשֵׁי־תֵּבוֹת מָעוֹת.
