רָאוּי שֶׁיַּרְגִּישׁ צָרַת יָחִיד, מִכָּל־שֶׁכֵּן צָרַת רַבִּים (ח"ו) – בְּלֵב. כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּדַע מֵהַצָּרָה ח"ו, וְיוֹדֵעַ בְּבֵרוּר כְּאֵב הַצָּרָה ח"ו וְעִם כָּל זֶה לִבּוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ הַצָּרָה כְּלָל. וְעַל־כָּל־פָּנִים צָרַת רַבִּים ח"ו, רָאוּי שֶׁהַלֵּב יַרְגִּישׁ כְּאֵב הַצָּרָה.
וְאִם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ, צָרִיךְ לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בְּקִיר, הַיְנוּ לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בְּקִירוֹת לְבָבוֹ. כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָן רי"ז) עַל־פָּסוּק "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דְּבָרִים ד), שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא הַדַּעַת בְּהַלֵּב. וְהָבֵן הֵיטֵב.
אַחַר־כָּךְ שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר" (יְשַׁעְיָה לח), שֶׁהֵסֵב וְהִמְשִׁיךְ הַפָּנִים שֶׁהוּא הַמֹּחַ וְהַדַּעַת אֶל קִירוֹת הַלֵּב, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַפָּנִים הִיא הַחָכְמָה וְהַדַּעַת שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.
