בְּעִנְיַן הַשֵּׁם שֶׁל אָדָם: הַשֵּׁם הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד. וְדִבֵּר הַרְבֵּה מִזֶּה.
גַּם דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵעִנְיַן הַפְּסוּקִים שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר קֹדֶם "יִהְיוּ לְרָצוֹן", הַמַּתְחִילִין וּמְסַיְּמִין בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁל שְׁמוֹ. וְאָמַר: שֶׁיּוֹדֵעַ לְבָאֵר כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁל אוֹתָן שֶׁעָמְדוּ סְבִיבוֹ הֵיכָן הֵם רוֹמְזִים.
וּבְיוֹתֵר מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן (תלמידו ושמשו) דִּבֵּר הַרְבֵּה. שִׁמְעוֹן הִיא צֵרוּף: עָוֹ"ן מָ"שׁ, וְלֹא רָצָה לְבָאֵר בֵּאוּר הַדָּבָר, וְאָמַר שֶׁצֵּרוּף הַנַּ"ל זֶהוּ מַמָּשׁ כָּל עִנְיָנוֹ וּבְחִינָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן. (זֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָיָה אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַחֲשׁוּבִים).
וְאָמַר, שֶׁאַל תִּטְעֶה ‘אִם אֹמַר לְךָ הֵיכָן אַתָּה מְרֻמָּז, שֶׁגַּם אָדָם אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ כְּשִׁמְךָ אֲחִיזָתוֹ גַּם כֵּן שָׁם’, אַל תֹּאמַר כֵּן. וּמִכְּלָל דְּבָרָיו הֵבַנּוּ: שֶׁכָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ וּבְחִינָתוֹ כֵּן יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צֵרוּף וְרֶמֶז. וְהוּא יוֹדֵעַ כָּל זֶה הֵיטֵב לַאֲמִתּוֹ.
אָמַר: שֶׁצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת, גָּדוֹל מְאֹד.
וְאָמַר: שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גְּדוֹלָה. אַךְ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת הוּא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר.
