שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רַבֵּנוּ ז"ל מִכְּבָר: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ" (בְּרֵאשִׁית לט), שֶׁהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא תּוֹפֶסֶת אֶת הָאָדָם בְּבִגְדוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּטְרִיד אוֹתוֹ בְּטִרְדַת בְּגָדָיו וּמַלְבּוּשָׁיו. כִּי טִרְדַּת הִצְטָרְכוּת מַלְבּוּשִׁים וּבְגָדִים שֶׁל אָדָם הֵם מְבַלְבְּלִין מְאֹד אֶת הָאָדָם וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ".
אַךְ מִי שֶׁהוּא בַּעַל נֶפֶשׁ וְלִבּוֹ חָזָק בַּה’, אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ גַּם עַל זֶה. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ מַטְרִיד עַצְמוֹ בָּזֶה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ עַצְמוֹ לְבַלְבֵּל בָּזֶה. וְזֶהוּ "וַיַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ וַיָּנָס" וְכוּ’, שֶׁמַּנִּיחַ בִּגְדוֹ וּמַלְבּוּשׁוֹ וְנָס וּבוֹרֵחַ מֵהֶם וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל זֶה. רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדַת ה’ כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל.
