ראשון, כ"ו טבת התשפ"ה

עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה הַיָּדוּעַ, דְּהַיְנוּ תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, הוּא רַק מֵחֲמַת עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה. וּצְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד.


וְאָמַר: אֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִין לִפְעָמִים לְתוֹךְ רֶפֶשׁ וָטִיט, שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לָצֵאת מִשָּׁם, צוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין וְצוֹעֲקִין! (וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: אִין אֲפִלּוּ אַז מֶעפַלְט אִין אַה בְּלָאטִי אַרַיין שְׁרַייט מֶען אִין מֶע שְׁרַייט אִין מֶע שְׁרַייט) וְהִגְבִּיהַּ יָדָיו קְצָת וְלֹא אָמַר יוֹתֵר.


וְאָמַר, שֶׁלְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִין לָאָדָם בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁדַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ (בְּרָכוֹת ט:) וְלֹא יְבַלְבֵּל עַצְמוֹ כְּלָל כְּלָל בְּעִנְיָן זֶה לֹא קֹדֶם וְלֹא אַחַר־כָּךְ.