כְּשֶׁהָאָדָם כָּל הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה, אֲזַי בְּנָקֵל לוֹ לְיַחֵד לוֹ שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ וּלְהָשִׂיחַ אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים).
אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת ח"ו, קָשֶׁה לוֹ לְהִתְבּוֹדֵד וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ.
וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר (לְקַמָּן ע"ד) כַּמָּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִהְיוֹת שָׂמֵחַ תָּמִיד וּבְיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְשֶׁצְּרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה.
וְאָמַר: כִּי לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד לְהָאָדָם לִזְכּוֹת לָזֶה, יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת.
עָנָה וְאָמַר: כְּפִי הַנִּרְאֶה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשִׂמְחָה, כִּי־אִם עַל־יְדֵי עִנְיְנֵי שְׁטוּת, לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׁטוּת וְכוּ’ (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר) וְרַק עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לְשִׂמְחָה.
כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְשִׂמְחָה אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שׁוֹמֵר אוֹתוֹ וּמַצִּיל אוֹתוֹ מִפְּגַם הַבְּרִית.
