עַל־יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת – אֵינָם יוֹדְעִים מִשְּׁמוֹ.
וְאָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת: שֶׁהַמֵּת כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ שֶׁיֹּאמַר שְׁמוֹ, הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת שְׁמוֹ, (כַּמּוּבָא). וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַמֵּת הוּא בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה מְאֹד, עַל־כֵּן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִשְּׁמוֹ.
וְהַכְּלָל: שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד.
וַאֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא, ח"ו, רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ מְאֹד שֶׁלֹּא עָשָׂהוּ גּוֹי.
וּכְבָר מְבֹאָר, שֶׁעַל עִנְיְנֵי מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר אֵינָם כָּרָאוּי נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל זֶה צְרִיכִין לְיַחֵד שָׁעָה בַּיּוֹם לְהִתְבּוֹדֵד וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), וְגַם אוֹתָהּ הַשָּׁעָה – אָסוּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַצְבוּת! רַק לֵב נִשְׁבָּר, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה רַק בְּשִׂמְחָה.
-הפצה= גַּם עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה, יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אָדָם אַחֵר. כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְסַפֵּר מַה שֶּׁבְּלִבָּם. וְהֵם הָיוּ רוֹצִים לְסַפֵּר אַךְ אֵין לָהֶם בִּפְנֵי מִי לְסַפֵּר וּלְהָשִׂיחַ עִמּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבָם. וְהֵם הוֹלְכִים מְלֵאִים יִסּוּרִים וּדְאָגוֹת, וּכְשֶׁבָּא אָדָם עִם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אוֹתָם מַמָּשׁ, וּלְהַחֲיוֹת אָדָם אֵינוֹ דָּבָר רֵק, כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד. (וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תַּעֲנִית כב.): מֵהַנֵי תְּרֵי בַּדְחֵי שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהָיוּ מְשַׂמְּחִים בְּנֵי אָדָם).
