שבת, י"א טבת התשפ"ה

בְּעִנְיַן הַיִּרְאוֹת וְהַפְּחָדִים, שֶׁאָדָם מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד עַל־פִּי הָרֹב מִכַּמָּה דְּבָרִים אוֹ מִבְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַזִּיק לוֹ כְּלָל.


וְהַדָּבָר נִרְאֶה, שֶׁרַק בַּסּוֹף, כְּשֶׁהָאָדָם נִסְתַּלֵּק וְשׁוֹכֵב עַל הָאָרֶץ וְרַגְלָיו אֶל הַדֶּלֶת (ככה מניסים מת, כשרגליו אל הדלת) אָז יִהְיֶה לוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת בֶּאֱמֶת וְיִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְיִרְאֶה הָאֱמֶת, שֶׁכָּל הַיִּרְאוֹת וְהַפְּחָדִים שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מֵאֵיזֶה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָמְדוּ כְּנֶגְדּוֹ, הָיָה הַכֹּל שְׁטוּת וָהֶבֶל. וּבְחִנָּם הָיָה לוֹ יִרְאוֹת וּפְחָדִים מֵהֶם, כִּי מַה יַּעֲשֶׂה לוֹ אָדָם?.


וְכֵן לְעִנְיַן הַתַּאֲווֹת, כִּי אָז יִרְאֶה הֵיטֵב אֲשֶׁר בְּחִנָּם כִּלָּה בַּהֶבֶל יָמָיו וּבִשְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים כָּאֵלּוּ, וּמִי הִכְרִיחַ אוֹתוֹ לָזֶה? וְכוּ’. כִּי רַק אָז יִרְאֶה הָאֱמֶת הֵיטֵב הֵיטֵב.


וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ. כִּי יֵשׁ דָּבָר אֵצֶל הָאָדָם שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַדָּבָר הוּא מִתְיָרֵא וּמִתְפַּחֵד מִמִּינֵי הַפְּחָדִים שֶׁהוּא מִתְפַּחֵד מֵהֶם. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּדַעְתּוֹ בְּבֵרוּר חָזָק שֶׁאוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהוּא מִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ לוֹ פַּחַד גָּדוֹל מְאֹד מִמֶּנּוּ, כִּי אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הָאָדָם הוּא מִתְפַּחֵד.


כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין, שֶׁנִּמְצָאִים כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם פַּחְדָנִים גְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פְּחָדִים שֶׁל שְׁטוּת. וְהֵם בְּעַצְמָן יוֹדְעִים שֶׁזֶּה הַדָּבָר אֵינוֹ כְּלוּם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם מִתְפַּחֲדִים מְאֹד. וְכֵן אָנוּ רוֹאִים שֶׁכְּשֶׁמַּפְחִידִין אֶת הָאָדָם מֵאַחֲרָיו, שֶׁבָּאִין עָלָיו מֵאֲחוֹרָיו פִּתְאֹם בְּבֶהָלָה בְּקוֹל פַּחַד, אֲזַי הוּא תֵּכֶף מִתְפַּחֵד מְאֹד קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הַדָּבָר לִכְנֹס בְּדַעְתּוֹ כְּלָל. שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שׁוּם דָּבָר כִּי בָּאוּ עָלָיו פִּתְאֹם מֵאֲחוֹרָיו. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מִתְפַּחֵד תֵּכֶף וּמִיָּד קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַדַּעַת לֵידַע מֵעִנְיַן הַפַּחַד. וּמֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִיל דְּבָר הַפַּחַד לִכָּנֵס בְּהַדַּעַת כְּלָל, אִם־כֵּן אֵיךְ שַׁיָּךְ לְהִתְפַּחֵד? אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַפַּחַד שֶׁל הָאָדָם הוּא, שֶׁיֵּשׁ דָּבָר אֵצֶל הָאָדָם, שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַדָּבָר הוּא מִתְפַּחֵד.


וְכֵן בְּעִנְיַן הַתַּאֲווֹת הוּא גַּם־כֵּן כָּךְ מַמָּשׁ. שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהַתַּאֲוָה הַזֹּאת הוּא שְׁטוּת וָהֶבֶל, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ דָּבָר אֵצֶל הָאָדָם שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה הַתַּאֲוָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁהָאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא הֶבֶל גָּמוּר.


וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי אִם הָאָדָם יְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב, בְּקַל יוּכַל לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ כָּל הַיִּרְאוֹת וְהַפְּחָדִים וְכֵן כָּל הַתַּאֲווֹת מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם רַק שֶׁיֵּשׁ דָּבָר אֶצְלוֹ שֶׁהוּא מִתְיָרֵא וּמִתְאַוֶּה. עַל־כֵּן בְּקַל יוּכַל לְשַׁבֵּר וּלְסַלֵּק הַכֹּל. כִּי הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה, וּבְקַל יוּכַל לְהַרְגִּיל דַּעְתּוֹ לְסַלֵּק מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאִים כָּל הַפְּחָדִים שֶׁלּוֹ וְכָל הַתַּאֲווֹת כַּנַּ"ל.