"אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה’ יִזְעַף לִבּוֹ" (מִשְׁלֵי יט). פֵּרוּשׁ: מִי שֶׁאֵינוֹ מְקֻשָּׁר וּמְקֹרָב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, אֲזַי כָּל עֲבוֹדָתוֹ הוּא רַק כְּמוֹ מִי שֶׁמְּעַקֵּם עַצְמוֹ וּמִתְדַּמֶּה לַחֲבֵרוֹ כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם.
וְזֶהוּ: "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ". הַיְנוּ שֶׁהָאָדָם עַל־יְדֵי אִוַּלְתּוֹ כָּל עֲבוֹדָתוֹ הִיא רַק בִּבְחִינַת תְּסַלֵּף דַרְכּוֹ, כְּמוֹ מִי שֶׁמְּסַלֵּף וּמְעַקֵּם עַצְמוֹ אַחַר חֲבֵרוֹ כַּנַּ"ל. וְהַטַּעַם כִּי "וְעַל ה’ יִזְעַף לִבּוֹ" הַיְנוּ לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת "עַל ה'" כִּי "מִי מוֹשֵׁל בִּי צַדִּיק". "יִזְעַף לִבּוֹ" הַיְנוּ שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מְקֹרָב אֵלָיו עַל־יְדֵי־זֶה "תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ" שֶׁהוּא רַק כְּמִי שֶׁמְּעַקֵּם עַצְמוֹ כַּנַּ"ל.
כִּי אֵין מַמָּשׁ בַּעֲבוֹדָה כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֲמִיתִּי כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר.
