"וְאַל תֹּאמַר שֶׁהַשְּׁאוֹל וְהַקֶּבֶר בֵּית מָנוֹס לָךְ" (אָבוֹת ד). כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם טְרָדוֹת וְעֹל הַפַּרְנָסָה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּעֲקֹץ וְיִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ פַּרְעוֹשׁ וְהוּא לֹא יַרְגִּישׁ, מֵחֲמַת שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ טְרוּדָה בְּאֵיזֶה מַחֲשָׁבָה שֶׁל פַּרְנָסָה וְכַיּוֹצֵא. אֲבָל שָׁם בַּקֶּבֶר, שֶׁאָז אֵין לְהָאָדָם שׁוּם טִרְדָּא וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, אָז הוּא שׁוֹמֵעַ אֲפִלּוּ הָרְחִישָׁה וְהַהִלּוּךְ שֶׁל הַתּוֹלָעִים, אֵיךְ הֵם רוֹחֲשִׁים וּבָאִים אֵלָיו, וּמַרְגִּישׁ הַצַּעַר שֶׁל כָּל נְשִׁיכָה וּנְשִׁיכָה. וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּטְרִידֵהוּ וְיִמְנָעֵהוּ מִגֹּדֶל צַעֲרוֹ הַקָּשֶׁה רַחֲמָנָא לִצְלָן.
