שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר לְעִנְיַן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, שֶׁעַל פִּי הָרֹב מְבַלְבֵּל אוֹתָם בִּתְפִלָּתָם מֵחֲמַת שֶׁלֹּא זָכוּ לְהִתְקַדֵּשׁ כָּרָאוּי בִּקְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג. וְעַל כֵּן כְּשֶׁעוֹמְדִין אַחַר כָּךְ לְהִתְפַּלֵּל קָשֶׁה עֲלֵיהֶם מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל. וְהוּא ז"ל, הִזְהִיר עַל זֶה כַּמָּה פְּעָמִים לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל. וּמָה דַּהֲוֵה הֲוֵה, וּבִשְׁעַת הַתְּפִלָּה צְרִיכִין לִשְׁכֹּחַ הַכֹּל לְגַמְרֵי וּלְהִתְגַּבֵּר לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה כָּרָאוּי תָּמִיד אֵיךְ שֶׁהוּא.
וְאָמַר: שֶׁעַל זֶה (בְּרָכוֹת ה:) ‘הִצְטַעֵר אַבָּא בִּנְיָמִין, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי’. ‘מִטָּה’ הוּא לְשׁוֹן זִוּוּג (כְּתֻבּוֹת י:) וְזֶהוּ: ‘עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְמִטָּתִי’ שֶׁאוּכַל לְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ מִיָּד, וְלֹא יְבַלְבֵּל הָעִנְיָן הַזֶּה אֶת תְּפִלָּתִי כְּלָל.
