אֲנִי מְקַנֵּא מְאֹד אִישׁ כָּשֵׁר (שֶׁקּוֹרִין עֶרְלִיכֶר יְהוּדִי), כִּי נִדְמֶה שֶׁהוֹלֵךְ בֶּן אָדָם עִם דַּקִּין וְכַרְכָּשׁוֹת וְאֵבָרִים כִּשְׁאָר כָּל הָעוֹלָם וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בֶּאֱמֶת הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, כִּי אִישׁ כָּשֵׁר יָקָר מְאֹד, אַשְׁרֵי לוֹ.
וְהָעִקָּר הוּא הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין לָצֵאת בָּזֶה (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר וְיִהְיוּ נָא פִּי שְׁנַיִם, בְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" ס"ו) כִּי צְרִיכִין לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דַּוְקָא, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁ"אֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְּרֵהּ" [אנוס, השם פוטר אותו] (בָּבָא קַמָּא כח:) עִם כָּל זֶה, זֶהוּ לְמִי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת הַחוֹב, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁלֹּא לְקָרֵר דַּעְתּוֹ בָּזֶה בַּמֶּה שֶׁהוּא פָּטוּר מֵחֲמַת הָאֹנֶס, רַק לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת ה’ בְּפֹעַל (כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּמַּאֲמָר הנ"ל עַיֵּן שָׁם). אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם זֶה טוֹב, כְּשֶׁאוֹחֲזִין בָּזֶה שֶׁאֵין רוֹצִין לָצֵאת עִם הָאֹנֶס, רַק שֶׁכִּסּוּפוֹ חָזָק וּרְצוֹנוֹ תַּקִּיף מְאֹד לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת ה’ בְּפֹעַל. וְזֶה הָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד. וְאִם אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא אָנוּס וְאֵינוֹ זוֹכֶה אֶל הָעֲבוֹדָה, הָרָצוֹן הנ"ל בְּעַצְמוֹ הוּא טוֹב מְאֹד.
