שבת, י"א טבת התשפ"ה

בְּנֵי אָדָם הֵם מוֹנְעִים גְּדוֹלִים מְאֹד. וְדַע, אִם הָיָה הָאָדָם לְבַדּוֹ וְלֹא הָיָה אֶצְלוֹ בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים לְמָנְעוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם אָז הָיוּ בָּאִים עַל הָאָדָם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת וְכָל הַמְּנִיעוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי הָיָה מַטֶּה עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ הַחַיִּים. כִּי סוֹף כָּל סוֹף הָיָה מַטֶּה תָּמִיד לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה ח"ו רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי הָיָה מִתְחָרֵט חֲרָטָה גְּדוֹלָה מְאֹד בְּכָל פַּעַם. וְסוֹף כָּל דָּבָר הָיָה נִשְׁאָר אֵצֶל הָאֱמֶת.


אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם הַמְּבַלְבְּלִים, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהָאָדָם מִתְחַבֵּר ח"ו לְאֵיזֶה חֲכָמִים בְּדַעְתָּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה יְדִיעָה בַּחֲקִירָה וּפִילוֹסוֹפְיָא אוֹ לְכַת לֵצִים (וְהֵם הַחָכְמוֹת הַנְּהוּגִים עַכְשָׁו שֶׁעוֹשִׂים לֵיצָנוּת מִכַּמָּה דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. כַּיָּדוּעַ הֵיטֵב לְמִי שֶׁבָּקִי בְּחָכְמוֹת וְלֵיצָנוּת אֵלּוּ) זֹאת הַמְּנִיעָה וְהַבִּלְבּוּל הוּא גָּרוּעַ מֵהַכֹּל. כִּי אֵלּוּ הַחָכְמוֹת הֵם מְבַלְבְּלִים וּמוֹנְעִים בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל דְּרָכָיו נַעֲשִׂין לוֹ מִישׁוֹר ח"ו. עַל־יְדֵי הַחָכְמוֹת, הֵן שֶׁל פִילוֹסוֹפְיָא שֶׁזֹּאת הַחָכְמָה מַזֶּקֶת בְּוַדַּאי מְאֹד מְאֹד (כַּמְבֹאָר לְעֵיל ה).


וְכֵן הַחָכְמוֹת וְהַלֵּיצָנוּת הַנַּ"ל, שֶׁל אֲנָשִׁים הַנִּדְמִין כִּכְשֵׁרִים, הִיא מַזֶּקֶת גַּם־כֵּן מְאֹד מְאֹד. כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל אֶחָד, כִּי הַחָכְמוֹת וְהַלֵּיצָנוּת שֶׁלָּהֶם הִיא מַמָּשׁ כְּמוֹ הַכְּפִירוֹת שֶׁל הַפִילוֹסוֹפְיָא. וּבֶאֱמֶת, גָּרוּעַ יוֹתֵר הַחָכְמוֹת וְהַלֵּיצָנוּת שֶׁלָּהֶם, מֵחָכְמַת הַפִילוֹסוֹפְיָא. כִּי מֵחָכְמַת הַפִילוֹסוֹפְיָא הַכֹּל בּוֹרְחִים, כִּי רֹב יִשְׂרָאֵל הֵם בּוֹרְחִים מְאֹד מִפִילוֹסוֹפְיָא מֵחֲמַת שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁפִילוֹסוֹפְיָא מַזֶּקֶת מְאֹד וּמוֹרֶדֶת אֶת הָאָדָם לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן. אֲבָל זֹאת הַלֵּיצָנוּת וְהַחָכְמוֹת הַנַּ"ל, אֵין הָאָדָם בּוֹרֵחַ מֵהֶם כָּל־כָּךְ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹצְאִין מִפִּי אֲנָשִׁים הַנִּרְאִין כַּהֲגוּנִים וּמַלְבִּישִׁין הַכֹּל בְּדַרְכֵי אֱמֶת כְּאִלּוּ הָאֱמֶת עִמָּהֶם. עַל־כֵּן אֵין הָאָדָם בּוֹרֵחַ מֵהֶם כָּל־כָּךְ, וְהֵם מַזִּיקִים וּמְבַלְבְּלִים וּמוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מְאֹד מְאֹד מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְלִהְיוֹת תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרַע בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל.