עִנְיַן "הָדְרֵי בִּי" [חוזר בי] הַנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא, זֶה הָיָה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל שֶׁפָּגַם בַּתּוֹרָה, לוֹמַר שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן וְכָרָאוּי. וְתֵכֶף וּמִיָּד שֶׁהִקְשָׁה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ הֵבִין מִיָּד שֶׁפָּגַם וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה מִיָּד.
כִּי יֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁהִיא בְּכֹחַ, וַעֲדַיִן לֹא יָצְאָה לַפֹּעַל, וּבִשְׁבִיל זֶה אָדָם מַשִּׂיג לִפְעָמִים לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לָזֶה, הוּא כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא הַתְּשׁוּבָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הָדְרֵי בִּי, הַיְנוּ שֶׁהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה בִּי מִתְּחִלָּה, רַק שֶׁהָיָה בְּכֹחַ כַּנַּ"ל וְעַתָּה יָצְאָה לַפֹּעַל. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהִשִּׂיג לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה פָּגַם לוֹמַר שֶׁלֹּא כָּעִנְיָן, וַאֲזַי חֲבֵרוֹ מַקְשֶׁה עָלָיו וְאָז הוּא מִתְעוֹרֵר מִיָּד וּמֵבִין שֶׁפָּגַם וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה מִיָּד. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יָצְאָה הַתְּשׁוּבָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.
