שבת, י"א טבת התשפ"ה

בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּמֹּחַ, הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אֵיךְ הַמַּחֲשָׁבוֹת מֻנָּחִים בַּמֹּחַ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת הַרְבֵּה מְאֹד אֵלּוּ עַל אֵלּוּ. וּכְשֶׁאָדָם צָרִיךְ לְאֵיזֶה דָּבָר וְנִזְכָּר בּוֹ, אֲזַי מוֹשֵׁךְ וּמוֹצִיא אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁהָיָה מֻנָּח בַּמַּחֲשָׁבָה וְנִזְכָּר בּוֹ. וְהַדָּבָר פֶּלֶא, הֵיכָן הָיָה מֻנָּח אוֹתוֹ הָעִנְיָן עַד עַכְשָׁו? וְיֵשׁ קְשָׁרִים וְסִימָנִים בְּהַמַּחֲשָׁבוֹת הַמֻּנָּחִים בְּהַמֹּחַ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת הַרְבֵּה. וּכְשֶׁנִּזְכָּר בְּאֵיזֶה דָּבָר מֵחֲמַת שֶׁנִּזְדַּמֵּן עִנְיָן הַמְּעוֹרֵר אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה עַל־יְדֵי הַקֶּשֶׁר וְהַסִּימָן שֶׁבָּהּ, אֲזַי מוֹצִיא אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה מִתּוֹךְ חֲבִילֵי חֲבִילוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמֻּנָּחִים וּמְסֻדָּרִים בַּמֹּחַ. וַאֲזַי כְּשֶׁמּוֹשֵׁךְ וּמוֹצִיא אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה, אֲזַי מִתְהַפְּכִים וּמִתְגַּלְגְּלִים כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת מִסִּדְרָם שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים. (כְּעֵין שֶׁרוֹאִין בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים, שֶׁכְּשֶׁמּוֹשְׁכִין וּמוֹצִיאִין דָּבָר מִתּוֹךְ אֵיזֶה קֻפָּה וַחֲבִילָה. אֲזַי מִתְהַפֵּךְ וּמִתְגַּלְגֵּל כָּל הַקֻּפָּה וְהַחֲבִילָה).