שבת, י"א טבת התשפ"ה

בְּעִנְיַן מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (חֲגִיגָה יא:) שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה מַה לְּפָנִים מַה לְּאָחוֹר, אָמַר רַבֵּנוּ ז"ל: שֶׁכָּל אָדָם וְאָדָם יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה וְכוּ’ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁאָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם. כִּי אֵצֶל קְצָת, מִסְתַּיֵּם שִׂכְלוֹ אֵצֶל הַגַּלְגַּלִּים וּרְקִיעִים וְאָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל לְהַלָּן יוֹתֵר.


וְגַם כָּל הַפִילוֹסוֹפִים וְהַמְחַקְּרִים, כָּל שִׂכְלָם וַחֲקִירָתָם הוּא רַק עַד הַגַּלְגַּלִּים וּלְמַעְלָה מִזֶּה אֵין יוֹדְעִים כְּלוּם. וְגַם בַּמֶּה שֶּׁתַּחַת הַגַּלְגַּלִּים טָעוּ הַרְבֵּה בְּכַמָּה דְּבָרִים עַד שֶׁנָּפַל בֵּינֵיהֶם מַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת בְּכָל דָּבָר. וּכְבָר מְבֹאָר שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם כְּלָל.


וְהַכְּלָל: שֶׁכָּל אָדָם בְּמָקוֹם שֶׁמִּסְתַּיֵּם שִׂכְלוֹ אָסוּר לוֹ לְהַלֵּךְ יוֹתֵר. כִּי זֶהוּ אֶצְלוֹ בְּחִינַת מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה. רַק לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד.