שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לְאִישׁ אֶחָד בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן (אָבוֹת ב שַׁבָּת קנג.): ‘שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ’, וְדָחַק וּמָשַׁךְ תֵּבַת יוֹם אֶחָד. וְכַוָּנָתוֹ הָיָה לְעִנְיַן מַה שֶּׁמַּפִּיל אֶת הָאָדָם מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ וּמַה שֶּׁלְּאַחֲרָיו. דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁרוֹאֶה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר קְצָת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל קֹדֶם וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. וּמֵחֲמַת זֶה נוֹפְלִים רַבִּים מֵעֲבוֹדָתָם כַּיָּדוּעַ. וְעַל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ ז"ל, לְהָאִישׁ הַנַּ"ל וְגָעַר עָלָיו וְאָמַר: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. כְּלוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא תִּזְכֶּה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת כִּי אִם לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹם אֶחָד בִּלְבַד גַּם זֶה טוֹב מְאֹד וְיָקָר מִכָּל הוֹן, כִּי מַה יִּתְרוֹן לְאָדָם מִכָּל עֲמָלוֹ וְלֹא יִשָּׁאֵר לוֹ מִכָּל יְגִיעָתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כִּי אִם זֶה הַיּוֹם שֶׁשָּׁב לַה’. וְזֶהוּ "שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ" כַּנַּ"ל וְהָבֵן.
