דַּע, שֶׁהַשֵּׁם שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ לָאָדָם הוּא לְפִי הַפְּעֻלָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם. וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה הַפְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ בַּחֲצִי שָׁנִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְצָרִיךְ לִקְרֹא לוֹ שֵׁם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֵׁם חָדָשׁ. כִּי הַשֵּׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאָדָם הוּא לְאַחַר מוֹתוֹ לְבוּשִׁין שֶׁלּוֹ.
כִּי הַשֵּׁם הוּא בְּחִינַת לְבוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מב): "אֲנִי ה’ הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי" וְכוּ’ ‘כְּבוֹדִי’ – זֶה בְּחִינַת לְבוּשִׁין כִּי ‘רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵהּ מְכַבְּדוּתָא’ [ללבושו – כבודו] (שַׁבָּת קיג:).
כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא הֲוָיָ"ה, כִּי בְּשֵׁם הֲוָיָ"ה נִתְהַוָּה כָּל הָעוֹלָמוֹת, אֲבָל לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת – אֵין לוֹ שֵׁם, כִּי לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ וְזֶהוּ (תְּהִלִּים קלח־ב): "כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ". ‘אִמְרָתֶךָ’ זוֹ הַפְּעֻלָּה, כִּי ‘בְּמַאֲמָר נִבְרָא הָעוֹלָם’ (אָבוֹת ה־א) דְּהַיְנוּ הַפְּעֻלָּה. הַיְנוּ לְפִי הַפְּעֻלּוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא גָּדוֹל מִכָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת אֵין לוֹ שֵׁם כְּלָל, וְזֶהוּ: "כִּי הִגְדַּלְתָּ עַל כָּל שִׁמְךָ אִמְרָתֶךָ".
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֶעָתִיד לָבוֹא (יְשַׁעְיָה סב): "וְרָאוּ כָל הָעַמִּים צִדְקֵךְ וְכוּ’ וְקוֹרֵא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ". כִּי הָאֻמּוֹת יִהְיוּ רוֹאִים הַפְּעֻלָּה שֶׁיִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל וְיִקְרְאוּ לָהֶם שֵׁם חָדָשׁ.
כְּמוֹ כֵן יֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה הַפְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ לְפִי הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּחֲצִי שָׁנָיו וְעוֹשֶׂה אַחַר־כָּךְ פְּעֻלּוֹת חֲדָשׁוֹת וְצָרִיךְ לִקְרֹא לוֹ שֵׁם חָדָשׁ. וְיֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד.
וְזֶהוּ שֶׁקּוֹרִין לְחוֹלֶה שֵׁם אַחֵר, כִּי הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקֹּדֶם כְּבָר עָשָׂה הַפְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ כְּפִי אוֹתוֹ הַשֵּׁם שֶׁהָיָה לוֹ, וְהָיָה רָאוּי לוֹ לָמוּת, לְפִיכָךְ קוֹרְאִין לוֹ שֵׁם אַחֵר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פְּעֻלָּה אַחֶרֶת וְיוּכַל לִחְיוֹת עוֹד כַּמָּה שָׁנִים עַל־יְדֵי שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ שֵׁם אַחֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הַפְּעֻלָּה כְּפִי אוֹתוֹ הַשֵּׁם.
וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, ע"ה, הָיָה לוֹ כַּמָּה שֵׁמוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (סַנְהֶדְרִין יט:), כִּי בְּכָל פַּעַם עָשָׂה הַפְּעֻלָּה שֶׁלּוֹ כְּבָר לְפִי הַשֵּׁם וְהָיָה צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם שֵׁם אַחֵר לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת אֲחֵרוֹת כַּנַּ"ל.
